הכלכלה מכוונת כך שמשכורות ותחזוקה של מועדון אמצע-טבלה אוכלות 70–85% מההכנסות. הבריאות מגיעה מהחלטות: למכור כוכב ברגע הנכון, להשקיע באקדמיה, לצוד ספונסר טוב יותר, לתמחר כרטיסים ביושר. עונה רעה אחת כואבת. שתיים מכריחות מכירות. פשיטת רגל אפשרית — ותמיד באשמתכם.
כסף נכנס
- ספונסרים — חוזים אמיתיים עם בונוסים למשחק, לשער, לניצחון ולשער נקי.
- קופה — קהל × מחיר הכרטיס שלכם. תמחור חמדני מרוקן את היציעים.
- כספי פרסים, מענקי עלייה, מצנחי ירידה, ומענק התאחדות שבועי לפי ליגה.
- מכירת שחקנים ורשת חנויות האוהדים שלכם.
כסף יוצא
משכורות שחקנים וצוות יורדות כל יום חמישי. תחזוקת אצטדיון שבועית; הרחבות, השקעה באקדמיה ורכישות הן ההוצאות האסטרטגיות הגדולות.
השוק בפסקה אחת
העברות רצות במכירות פומביות פתוחות עם הצעות גלויות והארכות נגד צליפה — אבל הפטיש קונה רק את הזכות לנהל משא ומתן. השחקן מחליט, עם כל הקריירה שלו מול העיניים; הסוכן שלו משדר אותות מצב רוח (להוט / פתוח / מסויג / עוין) עוד לפני שהתחייבתם. שחקן לא מרוצה מסכים ליותר; אגדת מועדון מושרשת כמעט בלתי-מכירה. שחקנים חופשיים מקבלים הצעות ישירות, השאלות קיימות בשביל דקות פיתוח, וכל עסקה חייבת לשבת בתוך רצועת שווי הוגן — הליגה לעולם לא תאשר עסקה מכורה.
ומעל הכול החוק: כסף אמיתי לעולם לא קונה יתרון במשחק. לא עכשיו, לא לעולם — זה נאכף בבדיקות בתוך הקוד.